תובנות (לא כל כך) אינטרנטיות

כולם מפרסמים לאחרונה תחזיות ל 2009. זה מין מנהג חביב כזה של בלוגרים ברחבי העולם. הפעם החלטתי להצטרף לכל החוזים, לא בגלל שאני מתיימר לדעת מה יהיה אלא יותר בשביל לשתף את מחשבותי אבל בעיקר בשביל הכייף שיהיה לי להסתכל על זה שנה מהיום ולראות מה חשבתי.

1. טוויטר

טוויטר יהיה המותג מספר 3 (בתחום האינטרנט) הכי מוכר בעולם. קצת לפני אמצע שנת 2009 הם יגיעו ל tipping point וכולם סביבכם ידברו עליהם. אם היום אנחנו רואים בערך אפליקציית טוויטר חדשה בשבוע אז עד סוף השנה נראה עשרות חדשות כל יום. המצליחות שבינהם יהפכו לעסקים רצינים וגדולים. במיוחד twitpic שהולך להיות הצלחה אדירה בקנה מידה עולמי ועשוי אפילו לעקוף את פליקר בתוך שנתיים שלוש. לקראת סוף השנה יתחיל מסחר בדומיינים בטוויטר ושמות טובים כמו זה יקנו בהרבה מאוד כסף. ממשלות יתחילו לפתח אסטרטגיית טוויטר ויציעו שירותים דרך הפלטפורמה (כמו שהחברות הגדולות בעולם כבר עושות).

2. וידאו בלוגרים

ההפשטה המתמשכת בטכנולוגיות וידאו תגרום סוף סוף להופעה של וידאו בלוגרים רצינים ומוכרים בארץ. כיום יש בעיקר את התוכנית של ליאור צורף ויוסי טאגורי אבל לקראת סוף השנה יהיו לנו תוכניות ראיונות, תוכניות בדד ותוכניות בידור. נראה את הוידאו בלוגרים חוצים את גבולות האינטרנט והם יופיעו מדי פעם בתוכניות בוקר, אירועי השקה וצילומי פפארצי במקומנים פריפריאליים. כסף הם יתחילו לראות מזה כנראה רק ב 2010.

3. קרנות הון סיכון

ההגדרה של קרנות הון סיכון תשתנה מעט בהתאם לנסיבות. קרנות ההון סיכון כמו שאנחנו מכירים אותם היום יצטרכו לבחור לאיזה דרך ללכת. או לממן עסקים מבוססים ורווחים שמחפשים להכניס כסף לחברה בעיקר על מנת לגדול ( סוג של round B כזה) ולהשקיע בהם 5-30 מיליון דולר, או לחילופן להפוך להיות מיקרו קרנות הון סיכון ולהשקיע מעט כסף(25K-200K) ביזמים בשלבים התחלתיים. בערך כמו שפולבר וורדי עושים. קרן שתקח את המודל של שני האנשים המוכשרים האלה יכולה להצליח לא פחות מהם עם מערך שיווקי נכון וסינון חכם שכמובן חייב להיות שונה לגמרי מסינון של חברות רווחיות ומבוססות.

לא שם את הכסף שלי על זה אבל מקווה מאוד שב2009 סוף סוף יקום גוף/חממה שתעשה מיקרו השקעות לפי המודל המוכח והמצליח של ycombinator, seedcamp,techstars . כל כך מתבקש. במיוחד בישראל.

4. סטארט-אפים

אם המשבר של 2000/1 הביא לנו את חברות הווב 2.0 שקמו כמעט ללא שום השקעה כספית, המשבר הנוכחי יקצין את התופעה. חברות יקומו כמעט ללא השקעה כספית אך בניגוד לחברות הווב 2.0, חברות אלה יהיו רווחיות כבר מההתחלה ויתבססו על מודלים עסקיים סקלבילים. היזמים יתבגרו ויבינו שזה בסדר לעשות דברים מגניבים אבל אפשר למצוא רעיונות שהם גם מגניבים וגם יש להם מודל עסקי ברור. את החברות הגדולות שיקומו בעקבות המשבר הנוכחי לא נראה ב 2009 אבל נתחיל לראות ניצוצות של דברים נחמדים שעשו כל מיני חבר'ה שמצאו את עצמם בבית לאחר הפיטורים.

5. הגוגל הבאה

בהתחלה זה היה חיפוש. אחרי זה הגיע תחום הרשתות החברתיות שהביא עלינו את הפייסבוק וטוויטר. התחום החם הבא שיביא עלינו את הגוגל הבאה יהיה תחום האגרגציה של תוכן ולא רק בגלל שחברת הסטארט-אפ שלי בתחום אלה בעיקר בגלל הבעיה העצומה שהווב 2.0 יצרה בעולם כולו. 5+ שנים של ווב 2.0 יצרו בעיה של עודף תוכן. כל הכלים שנוצרו במהלך הווב 2.0 נועדו בעיקרם על מנת ליצור תוכן (יוטיוב, פליקר, בלוגים, טוויטר ועוד). מה שקרה זה שעשרות מיליוני אנשים מעלים וידאו, תמונות ומאמרים לרשת כל יום, הרשת מתחילה להיסתם ואנחנו על סף טביעה. מה שהעולם צריך עכשיו זה חברה שתדע למצוא את כל התוכן הזה, לקטלג אותו ולהביא אותו למשתמש בצורה אוטומאטית (לא חיפוש) ובכך ליצור לו מקורות ידע שלא היה יכול להגיע אליהם לפני זה.

בכלכלת הידע שבה אנחנו נמצאים היום, כלי שעושה אגרגציה של ידע חשוב כמו משאית (או אוטו) בעידן כלכלת התעשייה שהתחיל לפני כשתי מאות. לכולם יהיו את זה עד שנת 2013. ב2009 נראה ניצוצות של הרבה חברות שינסו לפתור את הבעיה העצומה הזאת בדרכים שונות.

6. חזרה למקורות

"החיים הם כמו גלגל, פעם אתה למטה ופעם למעלה, אבל אתה צריך לדאוג להישאר תמיד על הגלגל" אמר שרון כאשר עוד היה צלול. ומי כמוהו יודע כמה המשפט הזה נכון. ב2009 לדעתי הגלגל יתהפך ונתחיל לחזור למקורות. במקום להישאב לתוך עולם וירטואלי יותר ויותר, יתחילו לנצל את האינטרנט לסיפוק צרכים אנושיים ותיקים. הכלים האינטרנטים שיעלו לתודעה ב 2009 יהיו יותר ממוקדים בלמצוא לנו חברים אמיתים (זוכרים מה זה?), הם ימנעו מאיתנו לבזבז שעות על בידור ממכר שמלכלך את הנשמה. במקום שאנשים יבזבזו שעות על גלישה חסרת מעש בדיגג או ביוטיוב, האפליצקיות האינטרנטיות ידרבנו את משתמשיהם לצאת החוצה ולבלות עם אנשים אמיתים, להיפגש עם האנשים היקרים להם ולהגדיל את האושר עם אמצעים אנושים ולא וירטואלים.

7. שיווק

תחום השיווק ברשת יחווה מהפכה רצינית. חברות ואנשים יבינו שעל מנת לעשות שיווק אפקטיבי הם צריכים להתחיל ליצור תוכן רלוונטי. אם עד היום היה נהוג להחליט על המסר שמעבירים ולנסות להגיע איתו לכמה שיותר מקומות, ב2009 חברות יתחילו לייצר תוכן (וידאו, מאמרים, תמונות, שירים) ולהפיץ אותו ברשת על מנת לעורר שיחה סביב המותג שלהם. במקום שקוקה קולה תעשה פרסומות ותנסה להגיע איתה לכמה שיותר אנשים, היא תתחיל לייצר מאמרים ובלוגים פוסטים מעניינים לגבי החברה, סרטונים קצרים ורבים, תמונות מצחיקות שקשורות למוצרים שלהם ושירים מגניבים ותפיץ אותם ברחבי הרשת החברתית. חברות בכל העולם ילמדו שלעורר שיחה סביב המותג שלהם זה האמצעי השיווק הכי חזק שיש כיום, ואת זה אפשר לעשות רק על ידי יצירת תוכן מקורי.

בזכות המשבר הקשה הנוכחי, חברות ינטשו את האמצעים היקרים ויתמקדו בעיקר בשיווק חברתי באתרים כמו טוויטר, פייסבוק, דיגג בלוגים ועוד. מהר מאוד הם יגלו שזה הרבה יותר אפקטיבי מהאמצעים היקרים האחרים שהם היו רגילים להשתמש בהם. בגלל הרעש העצום שיש במקומות האלה, אנשי השיווק יהיו חייבים להיות יצירתיים ביותר ואולי אפילו חשוב מכך, אנשים מעניינים בפני עצמם (על מנת שיכולו לעורר שיחה).

8. פרסומות

גם סגנון הפרסומות יעבור שינוי משמעותי בהמשך מתבקש לשיטות השיווק שישתנו. במקום לשים באנרים או פרסום בגוגל לאתר של החברה, יתחילו לפרסם תוכן. נראה חברות שמפרסמות בגוגל את חשבון הטוויטר שלהם, מאמרים מעניינים שהם כתבו וסרטונים שרלוונטים אליהם. כל זה שוב, על מנת לעורר שיחה סביב המותג שלהם. כולם יתחילו ליצור תוכן שיווקי שקשור לתחום עיסוקם ואם גוגל עשתה את כל הכסף שלה מלפרסם לינקים לאתרים, הגוגל הבאה תעשה המון כסף מלפרסם תוכן שיווקי ולקהל יעד ממוקד שצורך תוכן (וידאו, תמונות, מאמרים, שירים).

זהו.

מקווה שתהיה לכולם שנה מוצלחת של למידה, התקדמות והנאה.

עניין אותי לשמוע איזה עצות טובות לחיים אנשים מקבלים. אז פתחתי בפרויקט "מה העצה הכי טובה שקיבלת?". שלחתי את השאלה לכמה אנשים והנה התשובות. מקווה שתפיקו מזה את המירב.

דביר רזניק: "אם אתה לא בטוח במשהו, עדיף שתשמור אותו לעצמך - להגיד שטויות למישהו שמבין זה יותר גרוע"

אשר עידן: "העצה הכי טובה היא מאמא שלי. כשהייתי רווק בן 30 היא אמרה לי "ילדים זה שמחה" ומאז ששמעתי בעצתה, אני הרבה יותר מאושר."

צביקה אבנרי: "יזם צריך להיות מסוגל לומר למשקיע באופן ברור את "נאום המעלית" הבא: “הנה מה שאני בונה, הנה למה זה חשוב, יש פה הזדמנות גדולה מבחינת השוק, והנה מי שיקנה את זה”.

טל גלילי:  "תראה איך אישה שאתה נמצא איתה מתנהגת כלפי אחרים - כך היא תתנהג אליך אחרי שההתאהבות תשכך."

גיא חבקין: "כשאין לך מה להגיד, תשתוק"

כרמל וייסמן: "תשתמשי במה שיש כדי ליצור את מה שאין"

אתם מוזמנים להוסיף את שלכם בתגובות.

פרצ'יק הזמין אותי לעוד משחק של 7 דברים שלא ידעתם עלי. למרות שכבר השתתפתי במשחק שכזה בעבר החלטתי לנסות שוב. הרי תמיד יש דברים לחדש.

אז הנה 7 דברים שלא ידעתם עלי:

1.  אני יזם מגיל 7. העסק הראשון שהקמתי בגיל 7 היה עסק לשטיפת מכוניות. העסק השני היה בגיל 9. זאת הייתה חנות עם מודל עסקי חדשני: הלכנו לבתים ולקחנו מהם בחינם דברים שהם לא צריכים ואז מכרנו אותם. ככה שהיה לנו 100% רווח נקי. את הבוטקה שבו השתמשנו בתור החנות גם קיבלנו ממישהו שרצה להיפטר מהמחסן שלו. בקיצור עסק עם אפס הוצאות ואחלה הכנסות (100 ש”ח בחודש לגיל 9 זה המון). אחרי זה הקמתי עסק מצליח למכירת טוסטים, עסק כושל למכירת קלטות די-וי-די, עסק קייטנות מצליח ( הרווחנו 2000 ש”ח לקייטנת ספורט של שבוע ), עסק שמוכר דברים שנקנו בחנות של "הכל בשני שקל" - בעשר שקל לפריט (500% רווח) ועוד.

2. בגיל 11 החיים שלי השתנו כאשר עברתי עם משפחתי לקליפורניה, ארה”ב למשך שנתיים.

3. בגיל 17 הגעתי הכי קרוב למוות שאני יכול לדמיין. הייתי עם חברים בסיני. הלכנו לצלול ועברנו שונית מאוד גדולה. המשכנו לצלול עם השנורקלים בכייף שלנו ואז שרצינו לחזור לא מצאנו את הפרצה דרכה עברנו את השונית. לא היה לנו שום דרך לחזור לחוף בלי למצוא את הפרצה שאותה עברנו כבר לפני יותר מחצי שעה. לא היה לנו מושג אם אנחנו רחוקים קילומטר משם או 2 מטר( הכל נראה אותו דבר). התחלנו לשחות ולשחות בתקווה שנמצא את הפרצה. היינו 5 חבר'ה ואני שחיתי בראש. מאחורי ראיתי את חברי כמעט טובעים מאפיסת כוחות. בסופו של דבר רגע לפני שכמה מהם טבעו, איכשהו מצאנו את הפרצה והגענו לחוף. לא דיברנו על זה מאז.

4. סבא שלי הוא אחד מהפרופסורים המפורסמים בעולם בתחום של בלשנות צרפתית. עד היום אפילו שהוא בן 85, הוא מוזמן בערך פעם בחודש לכנס במקום אחר בעולם. הטיסה, המלון וכל ההוצאות הנלוות כמובן משולמות בשבילו ככה שהוא וסבתא שלי הם בהחלט מטיילים כבדים.

5. על שם סבא-רבא של אמא שלי יש רחוב בירושלים- רחוב שפיצר. הוא היה קבלן ידוע שבנה המון שכונות בירושלים. על שם אחותו יש בית ספר בירושלים- בית ספר שפיצר לבנות. הם היו משפחה עשירה מאוד, אבל לצערי הדור שלנו כבר לא קיבל כלום.

6. אני חולה על ספורט (כל סוג שהוא) ושיחקתי כדורסל בצורה מקצוענית 7 שנים. בגיל 17 עזבתי ועברתי לשחק כדורגל ואפילו הייתי מלך השערים של הליגה האזורית עד המחזור השני (עם 4 שערים). אחרי זה הפסקתי להגיע לאימונים מכוון שהעדפתי לעבוד ולעשות כסף. בין השאר שיחקתי בקבוצות תחרותיות כדור מים, פוטבול,בייסבול, טניס ועוד. כשגרתי בארה”ב הייתי בנבחרת האתלטיקה של הבית ספר ואפילו זכיתי במקצה ה200 מטר באיזו תחרות קיקיונית. כשהייתי בן 19 שיחקתי משחק חובבני נגד אלוף הצפון בטניס שולחן וניצחתי אותו בנקודה. הוא רצה עוד משחק ורוב הסיכוים שהוא היה מנצח אותי בקלות אז סירבתי.

7. אין לי טלויזיה. אני שונא טלויזיה ואני חושב שזה מכשיר שנברא על ידי השטן. למרות זאת אני חובב גדול של האח הגדול וראיתי את כל הפרקים באינטרנט.

אני מעביר את השרביט ל אוהד אסטון, אריק, אביב רווח, לוטם חיון, רן הר-נבו, דרור אנגל

הטענה המרכזית היא שמנהלים עם ניסיון נוטים לחזור על הטעויות שלהם שוב ושוב מכוון שהניסיון הוא סוג של יציקת בטון שקשה לשנות.

תקראו בעצמכם: http://knowledge.insead.edu/TheExperienceTrap080201.cfm

"מכל השיחות שקיימנו בימים האחרונים עם משקיעי הון סיכון, לא עולה כי חל שינוי כלשהו במדיניות ההשקעות. ישנה דאגה, ישנו חשש, אך מדיניות ההשקעות בסטארט-אפים לא השתנתה. הדבר תקף במיוחד כשמדובר בחברות ארלי סטייג' שרק יבשילו בעוד מספר שנים, והרי המשבר כלל לא רלוונטי אליהן כרגע."

כך כותב גרימלנד בדה מארקר

מזל שאנחנו ארלי סטייג'. חוויות מהשטח בקרוב…

אומרים על צ'ארלס רוברט דרווין שבזכות תיאוריית הברירה הטבעית (האבולוציה) שלו, הוא אחד מהמדענים הגדולים ביותר בהיסטוריה ובעל השפעה עצומה על איך שאנחנו תופסים את העולם היום. למרות הסופרלטיבים הרבים והקונצנזוס הרחב שהתיאוריה שלו מקבלת ברחבי העולם, לפעמים יש סדקים. הרי ידוע שלכל כלל יש יוצא מין הכלל.

היוצא מן הכלל הוא כפר קטן באפריקה, בין ניגריה לבנין, כ40 קילומטר מהים. מסיבות שלא ברורות עדיין, כפר זה חווה ניתוק חברתי לפני כמה מיליוני שנים כאשר קבע בו את ביתו שבט קופים "מוזר". מאז כמובן שהקופים התפתחו ונהיו לבני אדם אבל הבידוד שהוחל עליהם דאז המשיך בצורה מפתיעה לאורך השנים ועד היום.

כפרים סמוכים מלאים בסיפורים שעוברים מדור לדור על כפר "המוזרים". אומרים שאיש לא נכנס ויצא מהכפר כבר מאות אלפי שנים. תושבי הכפר מכלכלים את עצמם ולא באים במגע (וגם בקשר עין) עם אף אחד מחוץ לכפרם. חשוב להדגיש עד כמה הכפר הזה מוזר. לא ידוע לנו למה החל הבידוד החברתי שלהם פעם, אבל באלפי שנים האחרונות חשבו שכניהם שהם פשוט משוגעים ומהפחד שידבקו גם הם בשגעון, דאגו לא לבקר שם. אין יוצא ואין נכנס כבר מאות אלפי שנים. כמו בית כלא רק עם קירות דמיונים.

כמובן שאנתרופולוגים גילו מהר את הכפר המסתורי ורצו להגיע אליו בשביל לחקור אותו. אך מה, מהר מאוד גילו שבלתי אפשרי להיכנס אליו. תושבי הכפרים הסמוכים לא מסכימים להסיע אותם לשם, ויותר מזה מונעים מאנשים להתקרב שמה הם יחזרו עם מחלות ויפיצו אותן בכפרים הסמוכים. מצב זה יצר בעיה חמורה אשר לא מאפשרת לאף חוקר חיצוני להיכנס אל הכפר. מכוון שגם אף אחד מהתושבים של הכפר "המוזר" לא יוצא ממנו, אין סיכוי לתפוס אחד מהם לשיחה.

בסופו של דבר לפני כמה שנים אנתרופולוג עקשן החליט שהוא משתמש בפלאי הטכנולוגיה על מנת לגלות מה לעזאזל הולך בכפר הזה ואיך זה שהוא שמר על בידוד חברתי כל כך הרבה שנים. מה שסיקרן אותו במיוחד היה אם אכן לפי הסיפורים הם חוו בידוד של מיליוני שנים, איך האבלוציה השפיעה עליהם, האם הם התקדמו בסולם האבולוציה כמו כל שאר בני האדם, או לפחות כמו כל שאר תושבי האזור, או האם בצורה מעניינת מאוד, חלקים מהאבולוציה שחוו שכניהם לא השפיעו עליהם.

אולי בכפר הזה חיים חציי בני האדם- איפשהו בשלב שבין הקוף לאדם. אולי יש שם בני אדם שחיים על העצים עדיין. עוד השערה שאנתרופולוגים העלו היא שאולי הם חיים כמו בני אדם אבל שמרו גינונים חברתיים מסוימים שכיום לא מקובלים בחברת בני האדם אבל היו מאוד מקובלים כאשר הקופים חיו בטבע.

האנתרופולוג העקשן אשר היה וולשי כמובן (הידועים בעקשנותם), לקח מסוק (על חשבון האוניברסיטה-איך לא) והתעופף לו מעל הכפר "המוזר". הוא עשה כמה גיחות וראה שהכל כרגיל. האנשים נראים אותם אנשים, חיים באותם תנאים של הסביבה. יש להם תשתיות דומות לייצור אוכל וכלים שהם צריכים. זה היה נראה לו מוזר שהכל כרגיל. בגיחה השלישית הוא הבחין באישה שהולכת בכפר ברחוב צדדי. לפתע התקרב אליה גבר מאחורה, היא שמה לב אליו ובלי שאף אחד מהם אמר מילה הוא התקרב אליה כאשר היא נעמדת במקום.

לפתע היה נראה כאילו הגבר נוקש לאישה על התחת כ-3 פעמים ומחכה לתגובה. האישה נראתה אדישה משהו ובהחלט לא מבוהלת. יותר מזה, נראה היה שהיא חושבת מה לעשות, אולי מהרהרת לעצמה אם להסכים או לא. לאחר כמה שניות האישה התקופפה, השילה את שמלתה המסורתית והגבר חדר אליה.

לכל תושב ממוצע מהמערב זה היה יכול להראות כמו סצנת אונס. לעומת זאת לצופי ערוצי טבע למינהם זה נראה פשוט כמו סצנה מוכרת כאשר הזכר בא להרבות את הנקבה . בטבע אין סמול טוק, אין לקנות משקה, אין להחמיא לה, לפלרטט ולגעת נגיעות קטנות בשביל לחמם את האווירה. בטח שאין פור פליי. בטבע הזכר מתקרב אל הנקבה ואם היא לא בורחת אז הוא פשוט מזיין אותה. (כמובן שההסכמה שלה תלויה בדברים מסוימים אשר משתנים בסוג החייה). אבל הרבה פעמים גם אם היא לא רוצה הוא מזיין אותה וכנראה שהיא לא מרגישה עצב מעצם עניין.

הסיפור שלנו מתרחש כ5000  שנה לאחר הספירה.  החוקים החברתיים אשר נתנו "בחירה חופשית" לאישה ונתנו לה את הכח לבחור עם מי להתרבות יצרו בלאגן בקיום הבסיסי של המין האנושי על כדור הארץ . כמו שידעו כבר 3000 שנה לפני זה, יותר מדי אפשרויות בחירה מבלבלות את האדם ולפעמים משאירים אותו ללא כלום.

אוכלוסיית העולם מתדלדלת באופן מהיר מדי וכמות הרווקות והרווקים גדלה בצורה אקספוננציאלית ומפחידה את מנהיגי העולם. בדיוק 100 שנה לאחר שגילו את ההשפעות ההרסניות שיש להפריות מלאכותיות על המוח והפסיקו איתן בכל העולם, יש צורך לפתרון חדש. האנתרופולוג הוולשי מחליט לגנוב כמה זכרים מהכפר המוזר ולייבא אותם לבריטניה. הוא קשור קשר עם אחד הבכירים בממשלה ודואג שלא יהיה אפשר להכניס אותם לכלא.

בצורה מפתיעה, כנראה בגלל הייאוש שחוו הנשים כבר שנים, מתקבל האקט של נקישה בתחת-הסכמה-זיון בצורה יפה ברחבי בריטניה ותוך כמה שנים זה נהפך לנורמה חברתית ברחבי העולם כולו.  נשים מוצאות את העניין הרבה יותר פשוט מבחינתן. הן מרגישות יותר שלמות ומחוברות לעצמן כאשר כל מה שהם צריכות לעשות זה לחכות שגבר ינקוש להם על התחת ברחוב ומשם והלאה הם מולידות ילדים, מגדלות אותם ומרגישות מאושרות. הרגשה כזאת של, "בשביל מה נלחמנו כל כך הרבה שנים על לעשות דברים שלא באמת הביאו לנו אושר. זה הדבר האמיתי".

ומה עם הפנמינסטיות אתם שואלים? הו אצלנו בשנת 5000 לאחר הספירה הם כבר מזמן זן נכחד. האמונות שלהן הפריעו להתנהלותו הבסיסית של העולם ולהתרבות ההכרחית לקיומו, והאבולוציה כמו שרק היא יודעת, העלימה אותן.

*כמובן שזה סיפור דמיוני ואין שום כוונה להעליב נשים, או את המין הנשי הידוע ביופיו. הכותב שואב השראה מהטבע ומנסה לתאר את העולם כמו שאנחנו מכירים אותו ללא מוסכמות חברתיות אנושיות.

שעה לפני סיום יום הבלוגים הבין לאומי, ובעודי חולה במחלת המאה ה-21 נזכרתי כי צריך להמליץ על בלוגים לכבוד היום המכובד הזה שהרים לא אחר מאשר ניר אופיר.

הבעיה היא שאני כבר לא ממש קורא בלוגים. אולי 10 במקרה הטוב. ואלו שאני קורא אתם כבר מכירים.

לכן החלטתי להמליץ על מיקרו-בלוגרים שאני עוקב אחריהם בעניין רב בטוויטר. אבל מה?! גיליתי שכבר עשו את זה בהיתוך וההתלהבות שלי נמוגה. למרות זאת הנה המיקרו בלוגרים המומלצים שלי:

1. אוריאל אוחיון

כותב מלא שטויות אבל בין לבין אפשר למצוא סקופים, חדשות, קישורים מעניינים ובעיקר לספוג את האווירה של אחד שמעורה עד מאוד בתעשיית האינטרנט העולמית.

2. רן הרטשטיין

הבחור, למרות שהוא עיתונאי לשעבר מתגלה כאיש מעניין מאוד שמוציא דברים מתחת לשטיח אשר לא היה לנו סיכוי לגלות אילולא היינו מעורבים בתעשייה כמו שהוא מעורב. בנוסף לזאת, הוא מביא ראייה מעניינת על חדשות היום משולבת עם המון הבנה של מאחורי הקלעים. שווה לעקוב.

3. Ycombinator

ליזמים שבנינו. אני פשוט לא יכול לעצור את ההתלבות כאשר אני ממליץ לכם לעקוב אחריהם. כל כך הרבה ידע. כל כך הרבה חוכמה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. החברה האלה הם מתנה משמים ליזמים. קחו את הספר הכי טוב ליזמים שהמליצו לכם ותארו לכם שאתם יכולים לקבל את הידע שיש שם כל יום בכל התחומים בעולם היזמות. שווה שווה שווה.

4. FoundRead

עוד בלוג מעולה על יזמות ועסקים. מפרסמים המון ראיונות ומאמרים מעניינים.

5. אורלי יקואל

אצל אורלי אפשר למצוא קישורים למלא שירותי אינטרנט שרק היא מגלה דרך הבלוג שלה והאינדקס ווב 2.0 שהיא מחזיקה. מה גם שהיא דיי מעורבת במה שקורה ככה שאפשר להישאר מעודכנים עם הודעות מעניינות שהיא מפרסמת מדי פעם.

זה היה יום חמישי בערב. דני חזר מהעבודה. התיישב בגינתו המושקעת ליד העץ שאותו נטע כאשר עבר לדירת החדר שלו לפני כארבע שנים.

דני היה איש ככל האישים בעולם הדימיוני בסיפור זה. יום יום הוא התעורר וחשב איך הוא יכול להסב לעצמו סבל רב יותר מאשר הסב אתמול. באותו הערב דני חזר מיום עבודה ממושך שארך 28 שעות ברציפות ללא שינה, אוכל או מנוחה. הוא עבד במכרה אשר שכן במרכז העיר וההליכה אליו ארכה כ 8 שעות. דני היה נוהג להתעורר ב-5 בבוקר, ללכת למכרה 8 שעות בשמש היוקדת ולחזור 28 שעות לאחר מכן. רעב, צמא, עייף, חלש ומדוכא. אין מה להגיד. דני היה באמת מרוצה מהחיים שלו. המחשבות שרצו בראשו באותו הערב היה שהוא השיג את הסבל המיוחל.

משה היה השכן של דני. הם לא הסתדרו כל כך כי משה היה בן אדם, איך להגיד את זה, מאושר. הוא לא כל כך הסתדר עם העולם הזה. הוא היה עובד 7 שעות ביום בעבודה עם המון סיפוק. היה לו אוכל נהדר, משפחה מקסימה ועוד המון דברים נוראים שגורמים לאושר. דני זילזל במסע המפרך והפטאתי של משה אחר האושר. הוא לא הבין לאן הוא רץ.

בהסתכלות מהצד, האושר היה נראה דבר מאוד קשה להשגה בשביל דני, ובכלל לכל החברה בעולם הדימיוני בסיפור זה. קשה לשמור על יחסים טובים עם האישה. זה המון עבודה להשקיע בילדים. צריך ללמוד המון ולקרוע את התחת בעבודה כמה שנים טובות בשביל להגיע לתפקיד עם סיפוק. בשביל אוכל נהדר צריך להשקיע הרבה זמן בחיפוש ובעבודה.

דני לעומת זאת לא היה צריך לדאוג לזה. הוא רדף אחרי הסבל. כל מריבה עם קרוב משפחה הסבה לו סבל רב. העבודה שנמשכה שעות רבות גם כן הסבה לו סבל. כבר בילדותו, כמו שאר חבריו, הוא הבין שהרבה יותר קל לרדוף אחרי הסבל ולכן החליט שזוהי תכלית חיו.

משה היה עוף מוזר ונדיר בעולם הדימיוני הזה. שארית של העולם הישן של המאה ה-21 שבו הטיפו ולימדו את אזרחי כדור הארץ לרדוף אחר האושר. מסתבר שלאחר כמה מאות שנים של ניסיון לעמוד באתגר. גילו בני האנוש שדווקא רדיפה אחרי הסבל נוחה הרבה יותר לנפש האדם.

הסיפור שלנו מתחיל כאשר השכן החזק עבר לגור ליד השכן החלש. לפני המעבר היה יחסית שקט ולא כל כך מעניין בשכונה ולכן לא נרחיב על מה שהיה אז.

כאשר השכן החזק עבר לשכונה הוא לא התקבל כל כך באהדה. האמת שאפשר להבין את זה. בבית שאליו נכנס השכן החזק היו כמה מבני המשפחה של השכן החלש ואותם הוא גירש בברוטליות באומרו שמעכשיו זה הבית שלו.

השכן החזק היה בטוח שהוא צדק במעשיו. בכל השכונות האחרות שנאו את השכן החזק. הוא תמיד היה יותר חכם ועשיר מכולם. אנשים התנכלו לו בכל מקום והוא הרגיש שרק בבית ההוא בשכונה ההיא הוא יוכל לחיות בשקט. מכוון שלא היה יכול לקנות את כל הבית החליט לגרש בכוח את בני משפחת השכן החלש שחיו שם הרבה שנים לפני כן.

כמה ימים אחרי שהשכן החזק נכנס, נאספו בביתם חברי משפחת השכן החלש והחליטו להעיף בכוח את השכן החזק. להחזיר לו במטבע שלו. זה לא היה נראה להם הגיוני שהוא פשוט בא לשם ובכוח מעיף אותם מהקרקע שלהם. הם ישבו בסלון והחליטו שלמחרת בערב יכנסו לביתו עם אלות ומבט קשוח בעינים ויעיפו אותו לכל הרוחות.

באו השכן החלש ומשפחתו בזמן הנקוב אל בית שכנם החזק ולמרבה הפתעתם לא הצליחו להעיפו. השכן החזק היה איך אומרים, חזק. הוא התנגד להם בעוצמה שלא ציפו לה ולמרבה צערם היו צריכים לחזור על עקבותם עם ראש מושפל וכעס רב יותר מאשר איתו יצאו למשימה.

שכשהבינו שאין להם הרבה סיכוי להעיף אותו בכוח מהבית שלו, החליטו משפחת השכן החלש להתנכל לו במשימות יומיות שאולי יגרמו לו להחליט לעזוב את המקום מפאת חיפוש אחר שכונה שקטה יותר. יום אחד הבן של השכן החלש, בעידוד אביו, זרק אבן לבית של השכן החזק. האבן הרסה את החלון ונחתה הישר לתוך צלחת בנו של השכן החזק אשר היה בדיוק באמצע ארוחת הערב.

השכן החזק התעצבן מאוד מהמחווה של השכן החלש והחליט ולגמול לו על כך באבי אביו. הוא אמר לעצמו שאם רק יתן לו מכה מספיק חזקה, כזאת שתעמם אותו ותפתיע בכוחה, השכן החלש ירתע ויחליט להפסיק להציק לו. הגיון בריא לא?

אובכן, יומיים למחרת האבן שנזרקה, יצא השכן החזק לבדו, הוא לא היה צריך את בני משפחתו, לבית של השכן החלש. בעודו מתקרב אל הדלת שמע את בני המשפחה צהלים ושמחים למשמע מוזיקה אותנטית הקשורה למקורותיהם. עצם השמחה שלהם עצבנה עוד יותר את השכן החזק ובהגיעו לדלת הבית שבר אותה עם רגלו ופרץ לתוך ביתו של השכן החלש עם אלה מורמת ומבט מרצד בעינים המחפש במה אפשר לפגוע ומה כדאי לשבור.

לאחר חצי שעה של מסע הרס, שבו הוא פוצע את בני המשפחה, שובר את הטלויזיה, מפנצ'ר את גלגי האופניים של הילדים והורס את המקרר חוזר הבית השכן החזק אל בני משפחתו ומספר להם בעונג רב שהוא החזיר לשכן החלש ואין להם מה לדאוג יותר. ההתנכלויות מצידו יפסקו בזכות ההרתעה הרבה שתיווצר ממסע הנקמה שערך אך ורק לפני כמה דקות בביתו של השכן החלש. בני המשפחה שמחו למשמע הבשורות הטובות וקיוו שהשכן החלש יפסיק להציק.

אך למרבה הפלא יומיים לאחר מכן השכן החלש רצה להראות לשכן החזק שהוא לא מפחד ושלח מכונית נוסעת לתוך ביתו של השכן החזק. 24 שעות לאחר מכן השכן החזק הבין שהפעם המכה צריכה להיות הרבה יותר חזקה על מנת להרתיע את השכן החלש ולהפסיק את פעולותיו. לכן השכן החזק הוריד לשכן החלש את הגג. שבוע לאחר מכן, כאשר היה לשכן החלש כבר גג חדש, הוא שבר לשכן החזק את כל החלונות בשביל להראות לו שכדאי לו לעוף מפה. השכן החזק יצא רק אחרי כמה שעות לכיוון הבית של השכן החלש ולקח את הבן שלו בשבי באומרו לשכן החלש שרק כאשר יפסיק הוא יחזיר לו את הבן. השכן החזק קיווה שזה יעצור אותו אחת לתמיד. אך השכן החלש שמאס בשכן החזק החליט שבשביל להעיף אותו הוא חייב לתת מכה חזקה ולכן הוציא באישון לילה כאשר השכן החזק היה בחופשה, את כל המיטות שהיו בבית.

אין צורך להמשיך, אתם מבינים שזהו סכסוך פינג-פונג שלא נגמר כאשר כל צד רק מנסה להחזיר לשני ופעמים רבות הם בכלל שוכחים למה התחילה המריבה.

למרבה הצער אתם מכירים את שני השכנים. לשכן החזק קוראים ישראל ולחלש קוראים פלסטין.

בעקבות הפידבק החיובי שקיבלתי על הפוסט הקודם שלי ( סיפור על איש גדול ואיש קטן ), החלטתי לכתוב את המדריך לאיש הגדול. נראה שיש הרבה אנשים שיתעניינו בזה.

רובנו נודה בזה שלפעמים קשה לנו לראות מישהו אחר מצליח יותר מאיתנו. הרבה מאיתנו מוצאים את עצמנו שמחים לאיד לפעמים. אין מה לעשות זה קשה. אלוהים ברא אותנו עם אגו שגורם לנו להרגיש לא בנוח כשאחרים מצליחים ואנחנו לא. אני לא מצפה שאנשים יתנערו מהאגו שלהם. זה משימה קשה מדי ואולי בלתי אפשרית.

אך עם זאת לפעמים איננו יודעים מה אנחנו מפסידים עד שמנסים. ממה שאני רואה, אנשים גדולים הם אנשים הרבה יותר מאושרים מאנשים קטנים. אולי הפוסט הזה יוכל לעזור לאנשים שרוצים להיות גדולים- להיות כאלה.

אם כך, הבעיה הראשונה היא הקנאה והאגו. אנשים גדולים הם בדרך כלל כבר מצליחים ולכן לא מרגישים מאוימים יותר מדי על ידי הסביבה שלהם שרוצה להצליח. לעומת זאת אנשים קטנים לא מרוצים מזה שאחרים לידם מצליחים והם לא. אנשים קטנים נוטים להקטין את סביבתם על מנת להתמודד עם הקנאה האישית שלהם. הם רוצים בצורה לא מודעת שאחרים לא יצליחו על מנת שישארו קטנים כמוהם.

אם כך יש פה דילמה. איך יכול איש קטן להפוך להיות איש גדול אם הוא עדיין לא הצליח. האם הוא צריך לחכות שגם הוא יצליח ויגדל על מנת להיות איש גדול? האמת שלא. יש פה איזה טריק קטן שמאפשר לאנשים קטנים להפוך להיות גדולים אך ורק בעזרת שימוש בלשונם ובקולם.

איש קטן שרוצה להיות גדול צריך להתחיל להפציץ את הסביבה שלו בחיזוקים חיובים. הוא צריך לשדר רצון לכך שהקרובים אליו יצמחו, יגדלו ויצאו לדרך להגשים את חלומותיהם. לדחוף את חברה שלו בעזרת חיזוקים חיובים להתחיל כבר לעשות את התואר הזה שהיא תמיד רצתה ( "יאללה את אחת המוכשרות שאני מכיר. אני בטוח שתצטייני בזה").  איש גדול מזהה את החלומות של בן שיחו ועוזר לו בחיזוקים חיובים לצאת למסע הבלתי נודע להגשמתם. הוא יכול לדבר עם איש שכיר שמביע ככה בין השורות את הרצון שלו לחופש רב יותר, ולעודד אותו לנסות את דרך העצמאי. לתת לו חיזוקים שיתנו לו יותר בטחון לצאת לדרך ( " מקסימום תיכשל מה יקרה. ככל שאתה נכשל יותר פעמים ככה יש יותר סיכוי שתצליח. חוץ מזה שאתה מוכשר. לא נראה לי שתיכשל").

מה שחשוב להבין זה שאיש גדול יעודד את השכיר לצאת לדרך להיות עצמאי אפילו אם הוא בעצמו שכיר שרוצה להיות עצמאי. איש קטן ישתף את חברו בכל הסכנות של להיות עצמאי ולמה זה לא כדאי רק על מנת שחברו לא יגדל כאשר הוא בעצמו נשאר מאחורה. בתור שכיר במקרה הזה.

איש קטן יכול להפוך להיות איש גדול אך ורק בזה שהוא יעזור לאחרים לגדול. הוא לא צריך לחכות להיותו מצליחן. עצם העזרה לאחרים לגדול היא אחד הגורמים המרכזיים שעוזרות לאיש עצמו לגדול. נסו את שתי השיטות ( להקטין אנשים עם ביקורות לעומת להגדיל אנשים עם חיזוקים חיובים) ותראו מה מסב לכם יותר אושר. אני מוכן לשים את רוב כספי שעידוד אנשים לגדול עם חיזוקים חיובים תמידים יסב לכם הרבה יותר אושר. אבל שווה לנסות את שתי הדרכים ולבחור.

זה קשה לעבור מביקורת תמידית לאורך חיים של חיזוקים. התת מודע שלנו מושך אותנו לשם מבלי שאנחנו שמים לב. זה לוקח זמן ואימון ויש כל מיני שיטות להשתפר בזה. אפשר להחליט שכל האנשים שאנחנו פוגשים היום יקבלו מאיתנו לפחות חיזוק חיובי אחד. ממש לרשום את זה בתור משימה. אפשר לעבור על רשימת 10 החברים הכי טובים שלנו ולהחליט שעכשיו מקדישים שעתיים לתת לכולם חיזוק חיובי לגבי החלומות שלהם. זה הרבה עבודה וזה קשה אבל זה שווה את זה.